אם יש משהו שגורם לי לצביטה בלב בכול פעם מחדש זו מוזיקה נפלאה שהולכת ונשכחת. זו עובדה אנושית, טבעית ורגילה כי הדורות מתחלפים, סגנונות המוזיקה משתנים וכך גם הטעם. ועדיין העובדה הזאת מעציבה אותי.

לפני כמה שנים, בדרך לעבודה, הקשבתי לאחד האלבומים האהובים עליי בכול הזמנים – Misplaced Childhood של להקת הרוק הפרוגרסיבית הבריטית – MARILLION. איזו יצירה מוזיקלית נשגבת וחד-פעמית! אני זוכר שממש הרגשתי צורך לעשות משהו לא אופייני ולהעלות בעניין פוסט בפייסבוק. כתבתי אז שיש בין אלפי חבריי ברשת החברתית הזאת כאלה שלא מכירים את האלבום האייקוני הזה – בעיקר  הצעירים שבהם. כתבתי שאני חש חובה להציג בפניהם את יצירת הפאר המוזיקלית הזאת, שהולכת ונשכחת עם השנים, כדי שגם הם יוכלו לחוות את מידת ההנאה הצרופה וההתרגשות הלירית והמוזיקלית שחוויתי, ושאני ממשיך לחוות, בכל פעם מחדש כשאני מקשיב לאלבום האייקוני הזה. מצאתי לנכון להעיר שזה נכון שרוק פרוגרסיבי הוא עניין של טעם, אבל יש רוק פרוגרסיבי ויש רוק פרוגרסיבי, ובמקרה של האלבום הזה חברו יחדיו מוזיקה נפלאה, כתיבה גאונית, עבוד פנומנלי, נגינה של נגני-על ועבודת אולפן יוצאת מן הכלל, כדי להגיש להיסטוריה של הרוק בכלל ושל הרוק הפרוגרסיבי בפרט, אנדרטה מוזיקלית איכותית שליחה לא ינוס לעולם.

מדובר באלבום קונספט המבוסס על טראומות ילדות של זמר הלהקה דאז "פיש". ניכר באיש שהשקיע באולפן ההקלטות את לבו ונשמתו והגיש את טקסטים בצורה מעוררת הערצה. הפיש הזה מצליח לרגש אותי בכול פעם מחדש כאני מקשיב לשירי האלבום הזה, שאגב, הזניק את הלהקה היישר אל השורה הראשונה של להקות הרוק הפרוגרסיבי בכל הזמנים. האלבום עמד בראש מכירות האלבומים בבריטניה כמה שבועות טובים במהלך שנת 1985, הוביל את הסינגל "קיילי" לראש מצעדי הפזמונים ברחבי העולם, וגם בישראל (לינק לשיר ביוטיוב – https://www.youtube.com/watch?v=GA4ROLQF4cs&ab_channel=MauricioAlmeida)

הוא גם הכיר לאוהבי המוזיקה את המתופף איאן מוזלי, את הגיטריסט סטיב רות'רי ואת הקלידן מרק קלי – כל אחד מהם מוזיקאי-על בתחומו.

למה אני מזכיר את זה? ובכן, הבוקר, כשעשיתי דרכי בין הרחובות הנפלאים של פריז אל מקום עבודתי בשלוש השנים האחרונות, השגרירות בפריז, הקשבתי לעוד יצירת פאר שאין בלתה ואין דומה לה, האלבום Crimes of Passion של הזמרת האמריקאית Pat Benatar שהיא בעיניי זמרת הרוק הגדולה בכול הזמנים (יש שיחלקו עליי ויעלו את שמה של ג'ניס ג'ופלין האגדית, אבל אני נותר בשלי!). ושוב, לבי נצבט. הדור הצעיר לא מכיר את האלבום הזה או את הזמרת האדירה הזאת, ואם הוא לא מכיר את האלבום ואת הזמרת, הוא וודאי לא מכיר את הגיטריסט הפנומן שהיה המפיק המוזיקלי של האלבום הזה וניגן את כל תפקידי הגיטרה עוצרי-הנשימה – Neil Giraldo, הידוע גם כ"ספיידר" והוא בן הזוג של בנטר ואבי ילדיה. ג'ירלדו גם ניגן כגיטריסט סשן (אולפן) בשירים מפורסמים רבים של ריק ספרינגפילד, קני לונגינס, דולי פרטון ואחרים. יצא לי לשרת בלוס אנג'לס בתפקיד רשמי בין השנים 2011 ל-2014. במהלך התקופה הזאת ראיתי את פט בנטר ואת ניל ג'רלדו בהופעה שלוש פעמים. שניהם מדהימים בלייב לא פחות מאשר באלבומי אולפן.

נחזור לאלבום המדובר. ובכן, האלבום הזה הגיע למס' 2 בבילבורד האמריקני בחודש ינואר 1981 והיה גם כובש את הפסגה אם לא ישב שם כבר כמה שבועות טובים האלבום של ג'ון לנון ויוקו אונו – "Double Fantasy", שבועות ספורים לאחר שלנון נרצח בניו יורק (מה שמוכיח שטיימינג בחיים זה דבר חשוב). אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את השיר הראשון באלבום הזה, Treat me Right, לראשונה במסיבה בבברלי הילס, בחודש אפריל או מאי 1981, ואני עוד לא בן 14 (בין הגילאים 13 ל-15 גרתי עם משפחתי בלוס אנג'לס). העולם עצר מלכת. העוצמה, הסאונד, הזמרת, המתופף (Myron Grombacher  ), אבל בעיקר "ספיידר". וואו… (לינק לשיר ביוטיוב – https://www.youtube.com/watch?v=cCEaVEA4syA&ab_channel=Sr500). אגב, השיר הזה הופיע באותה השנה בפסקול בסרט "קצין וג'נטלמן".

למחרת קניתי את התקליט וחרשתי לו את הצורה. כל שיר פנינה, כל שיר מביא משהו חדש, כל שיר מוכיח שגיטריסט מחונן ויצירתי יכול לקחת שיר של ארבע אקורדים ולהפוך אותו ליצירה מופת. ואז מגיע שיר מס' 8 שהוא גרסת כיסוי שבנטר עשתה לשיר "Wuthering Heights" של קייט בוש (לינק לשיר ביוטיוב – https://www.youtube.com/watch?v=Dx8Q9BgwBRE&ab_channel=AprilPorter). הזמרת האדירה הזאת משחקת בשיר הסופר קשה הזה מן הבחינה הווקאלית, כאילו היא שרה לה להנאתה באמבטיה. בנטר התחילה כזמרת אופרה, אז שירים כאלה, שכול זמרת אחרת תברח מהם כמו מאש, הם טיול בפארק עבורה תודות למרווח הווקאלי שלה שנפרש על-פני 2.6 אוקטבות.  

כל האלבום, 10 שירים, 37.45 דקות, מההתחלה ועד הסוף הוא יצירת פאר מוזיקלית נדירה. מי שלא מכיר כדאי שיכיר.

אוף… נצבט בי הלב!