אם ג'ורג' האריסון, הגיטריסט האגדי של הביטלס, היה חי היום, הייתי מרים אליו טלפון ומתחיל את השיחה כך: שלום ג'ורג'. זה עפר מישראל. למה עשית לי את זה?

הסיפור הוא כזה. כמו כולנו, שירים מזכירים גם לי דברים מתוקים ונוסטלגיים מהילדות, וכמו כולנו, גם אני זוכר כל מני שירים בהקשרים של נקודות זמן בחיי. בשנת 1971 הייתי בן ארבע. באותה שנה ג'ורג' האריסון הוציא לאור את אלבום הסולו הנפלא שלו "All Things Must Pass".

ג'ורג' האריסון

הוריי הצעירים, אתי ועמנואל, אז באמצע שנות העשרים לחייהם, שניהם תוצר של שנות השישים המגניבות שיצרו דור שלם שאהב רוקנ'רול,  נהגו להדליק מדי שבת את הרדיו ולהקשיב מהבוקר ועד הצהריים למוזיקה ששודרה ברשת ב'. כילד קטן, מן הסתם הייתי תמיד בסביבה, והמוזיקה שהתנגנה ברקע חדרה פנימה וחידדה אצלי את החושים המוזיקליים.

אחד השירים שחזר על עצמו בימי שבת ברשת ב' לאורך כל שנות השבעים היה הלהיט של האריסון מאותו אלבום – "My Sweet Lord". השיר הזה התמקם אצלי בתודעה כמשהו שהוא מעבר ליכולתי להסביר במלים. זה שיר כל כך אייקוני עבורי שבכול פעם שאני מקשיב לו משהו בתוכי מתערבל – אני מדבר על ערבול נפשי ופיזי בעת ובעונה אחת.  

עכשיו… אני מודה. היחס שלי אל ביטלס אמביוולנטי. מחד, אני מכיר בחשיבותם ההיסטורית. הם עשו דברים מדהימים ופתחו את הדלתות לכל מי שבא אחריהם. מאידך, מעולם לא הייתי חסיד גדול של המוזיקה שלהם. אבל החיפושית הספציפית הזאת שנקראת ג'ורג' האריסון, זה כבר סיפור אחר לגמרי עבורי. מדובר באחד מהגיטריסטים שהשפיעו עליי וגרמו לי לעבור מגיטרה קלאסית לחשמלית ואלבום הסולו השלישי שלו, זה שהזכרתי לעיל, נחשב בעיני רבים לאחד מהגדולים בכול הזמנים – כזה שהגדיר את המעבר בין שנות הששים לשבעים עבור דור שלם של מוזיקאים.

עכשיו, שערו בנפשכם את גודל הזעזוע שחוויתי לפני כעשרים שנה בערך כשגיליתי שהאריסון העתיק את  השיר האייקוני הזה מלהקה בשם "הצ'יפונס" (The Chiffons). מסתבר שבשנת 1971 תבע בעל הזכויות של השיר של הצ׳יפונס את האריסון על גניבה מוזיקלית. ואכן, מי שמקשיב לשיר, מוצא שהשיר "He's So Fine" של הצ'יפונס משנת 1963, דומה להפליא ללהיט הגדול של האריסון מתחילת שנות השבעים.  

פסק הדין התקבל רק כעשור מאוחר יותר. בפברואר 1981, פסק שופט כנגד האריסון וההסדר שהושג חייב את החיפושית לשלם 587,000 דולר לבעל הזכויות של השיר המקורי. במהלך המשפט האריסון הודה ששמע את השיר המדובר בעבר וטען שייתכן שבתת-מודע עשה שימוש במנגינתו.

הצ'יפונס

עכשיו… אני לא ג'ורג' הריסון וגם לא מתיימר להגיע לו לציפורן של הזרת, אבל גם אני כותב ומלחין שירים כבר ארבעים שנה. כשהופעתי עם השירים שלי על הבמות או חילקתי את האלבומים שלי לחברים ומשפחה, היו כאלה שבאו אליי ואמרו לי ששיר אחד נשמע להם מוכר במלודיה או ברצף האקורדים שלו. זה קורה. שהרי הכול כבר נעשה והשירים, מה לעשות, לעתים נשמעים דומים לאחרים.

תחשבו רגע על הדמיון המדהים, עד לרמת הסולואים, בין השיר של סנואי ווייט "ציפור גן עדן" ולהיט הענק של הדייר סטרייטס "אחים לנשק". דווקא סנואי ווייט היה שם קודם. הוא הוציא את השיר בשנת 1983 והגיע אתו למקום שישי במצעד הבריטי במהלך שנת 1984. קנופלר ודייר סטרייטס יצאו עם השיר שלהם רק באמצע 1985. חיפשתי שעות באינטרנט ומצאתי עשרות פגיעות שדנו בדמיון הזה, אבל לא מצאתי ולו פגיעה אחת שמצטטת את מרק קנופלר, שכתב את "אחים לנשק", וזה אומר על כך משהו. להלן לינקים לשני השירים כדי שתוכלו להתרשם מהדמיון בעצמכם:

נחזור להאריסון. אחרי שהזדעזעתי, ולאחר שעברו כמה שנים, התרציתי ובחרתי לקבל את ההסבר של האריסון על העתקה של המלודיה בתת-מודע. מדוע? כי התת-מודע שלנו זו חיה מפחידה. קורים שם יותר מדי דברים לא מוסברים ועולים משם יותר מדי דברים מטרידים. לדעתי, זה ההסבר שעושה שכל לרבים מהשירים שנשמעים דומים  לשירים אחרים. כמוזיקאי, וייתכן שאני תמים מדי, אני מאמין שרוב המוזיקאים, רוצים ליצור יצירות מקוריות ולא להעתיק מאחרים.

זה מוביל אותי ישירות לנושא הפוסט – גניבה מוזיקלית. זה נושא מרתק ולא תאמינו מי נחשד בזה. מתוך שלל מקרים שקרו במהלך השנים, אביא בפניכם שישה מקרים מעניינים שקשורים בלהקות קולדפליי, לד זפלין וקווין, ובזמרים מרווין גיי, ריי פרקר ג'וניור ותם פטי. בואו נעבור על המקרים האלה כרונולוגית:

בשנת 1984 תבע הזמר יואי לואיס את קולומביה פיקצ'ורס בסכום של 5 מיליון דולר בטענה שהלהיט ההיסטרי מהסרט "גוסטבסטרס" (Ghost Busters), שלכאורה כתב והלחין הזמר ריי פרקר ג'וניור, הוא בעצם גניבה מוזיקלית של שירו I Wand a New Drug. קולומביה סגרה את העניין בהסדר כספי מחוץ לכותלי בית המשפט.

יואי לואיס והחדשות

בשנת 1985 תבע ווילי דיקסון את לד זפלין על גניבה מוזיקלית. דיקסון טען שהשיר "Whole Lotta Love" של זפלין, נשמע כמו שירו "You Need Love". גם המקרה הזה נסגר בהסדר כספי מחוץ לכותלי בית המשפט.

בשנת 1990, תבעה להקת קווין את וונילה אייס על גניבת הריף שעיטר בגאון את שירו "Ice Ice Baby" משירם הידוע "Under Pressure". הריף המוכר שיצר הבסיסט האגדי ג'ון דיקון הוא כה ייחודי עד כי וונילה אייס הבין שאין לו קייס והסדיר את העניינים כספית מול הלהקה מחוץ לכותלי בית המשפט.

ג'ון דיקון על הבמה עם פרדי מרקורי

בשנת 2009, הגיטריסט הנודע ג'ו סטריאני תבע את להקת קולדפליי בטענה שהלהיט שלהם "Viva La Vida" הוא גניבה מוזיקלית של שירו "If I Could Fly". סטריאני משך את התביעה שלו, אבל מגזין הרולינג סטון ידע לספר שהושג הסדר כספי בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט.

בשנת 2015 קבע בית משפט אמריקאי כי רובין ת'יק, בשירו Blurred Lines, העתיק כמעט אחד לאחד את שירו של מרווין גיי Got to Give it Up. משפחתו של גיי, האוחזת בעיזבון שיריו, קיבלה פיצוי ענק בסך 7.3 מיליון דולר.

אבל המקרה החביב עליי ביותר, הוא דווקא זה שקושר את כל המקרים הללו ומחזיר אותנו לתת-מודע של ג'ורג' האריסון. הוא קשור לאמן שהערצתי מאז ומתמיד, תום פטי, אללה ירחמו, ולשיר שכתב יחד עם אמן נפלא אחר – ג'ף לין Electric Light Orchestra ) ELO), שיבדל לחיים ארוכים.

ובכן, מסתבר שהאמן הצעיר סם סמית', פרץ לתודעה בשנת 2014 עם שיר שנשמע דומה מדי לשירם של פטי ולין – "I Won't Back Down". לשיר של סמית' קראו "Stay with Me". כשנשאל על כך בראיון, פטי החביב התייחס בסלחנות לעניין והשיב "אני כותב שירים הרבה שנים ומכיר בעובדה שדברים כאלה יכולים לקרות". הוא אף כינה את המקרה הזה "תאונה מוזיקלית". אך לא לטעות, בטרם המשיך האמן הדגול הזה לדרכו, הוא דאג לקבל מסמית' סך של 12.5% מהזכויות והתמלוגים על השיר, בהסדר משפטי שהושג בשנת 2015.

תום פטי

תראו איך התת-מודע הזה עובד… עכשיו, בכול פעם שמשהו או מישהו מזכיר לי את השיר הנפלא של ג'ורג' האריסון, מה שקופץ לי לראש הוא דווקא תום פטי.