אני מנגן בגיטרה מאז שהייתי בן עשר ועדיין מתקשה לקרוא לעצמי גיטריסט. מדוע? כי ברגע שאני עושה את זה אני מכניס את עצמי אוטומטית לקטגוריה אחת עם גאונים ואני לא גאון. ובכלל, איך אדם פשוט שיודע ואוהב לנגן גיטרה יכול לקרוא לעצמו גיטריסט כשגם ג׳ימי הנדריקס, בריאן מאי, סטיב לוקת׳ר, אלכס לייפסון, ג׳ימי פייג׳, מרק נופלר, אדי ואן היילן, ועוד גאונים רבים אחרים בתחום נגינת הגיטרה, נקראים גם הם גיטריסטים?

בבלוג הזה, שמוקדש למוזיקה ולנגנים, אני מנסה להאיר מדי פעם זרקור על מוזיקאים גאונים ששיפרו את החיים של כולנו עם הכישרון והיצירתיות שלהם. לאחרונה צפיתי בראיון קצר עם איזה פרופסור אמריקאי שסיפר שהדרך הטובה ביותר ליהנות ממנה טובה של אנדרופינים (אנדרופין הוא חומר כימי שמופרש מבלוטת יותרת המוח, ובין היתר אחראי על שיפור מצב הרוח) היא להקשיב או לעסוק במוזיקה. כמה נכון! מוזיקה תמיד הייתה התרפיה שלי. כשמצב רוחי ירוד, אני לוקח גיטרה ומנגן, או מקשיב למוזיקה. תוך דקות אני בעולם פחות קודר.

באחד הפוסטים הקודמים בבלוג הזה דיברתי קצת על הגיטריסטים שהשפיעו עליי, כמוזיקאי וכגיטריסט (מצטער, למרות מאמציי לא מצאתי מונח צנוע יותר). בפוסט הזה אני מתחיל סדרת מאמרים קצרים שיתעמקו בחלק מהם.

אתחיל בגיטריסט האהוב עליי, זה שהשפיע הכי הרבה על התייחסותי לנגינה על גיטרה ומי שנבחר על ידי קוראי המגזין Guitar World לגיטריסט הטוב בכול הזמנים (הוא הגיב על כך בצניעות המאפיינת אותו ושלל את העניין מכל וכול), הגיטריסט המונומנטלי של להקת קווין – האביר הבריטי, סיר בריאן מיי.

בפוסט קודם בבלוג הזה, שנקרא: ״גיטריסטים ששינו את כללי המשחק״, כתבתי כך: ״אני מעריץ גדול של הנדריקס, וואן היילן ונופלר, אבל אני חייב להודות שלמעט נופלר, השניים האחרים כלל לא נמצאים ברשימת עשרת הגיטריסטים שאני הכי אוהב (הם איפושהו בעשרייה השלישית). יודעים מדוע? כי אני, באופן אישי, שופט גיטריסטים בעיקר על-פי מידת האושר שהם הכניסו לחיי מאז שהייתי ילד, ועל מידת ההשראה שהרעיפו עליי ועל חיי כמוזיקאי וכגיטריסט. אני גם מעדיף גיטריסטים מלודיים על פני כאלה שהופכים את הגיטרה לשדה קרב, כשהמטרה שלהם היא להפיק כמה שיותר צלילים בשנייה. וזה לא שאני מזלזל בזה לרגע. יש לעניין את הייחוד ואת האיכויות שלו. אני פשוט מעדיף לשמוע את הגיטרה מנגנת מלודיה שעושה שכל״. זה גם ההסבר העיקרי להערצתי הרבה לבריאן מיי.

כמו מיי, גם אני לא מייחס לו את התואר ״הגיטריסט הכי טוב בעולם״. ובכלל, מי יכול לקבוע מי הגיטריסט הכי טוב בעולם? על-פי איזה קריטריונים?  מלודיה? טכניקה? חדשנות? רגש? בעיניי, סגנון זה עניין של טעם וטעם זה דבר מאוד סובייקטיבי. ועדיין, אי אפשר להתכחש לעובדה שעשרות אלפי קוראים, רובם המכריע גיטריסטים, בחרו בבריאן מיי כגיטריסט הטוב בכל הזמנים. גם אם האיש עצמו סבור שהקביעה הזאת איננה סבירה, העובדה המהדהדת היא שהצליח לחדור ללבבות של רבים וטובים ולהחדיר בהם את התחושה שהוא נמצא מעל כולם ועל זה מגיע לו שאפו גדול.

לינק לכתבה ב-Guitar World:  https://www.guitarworld.com/features/the-100-greatest-guitarists-of-all-time

לא אכביר במלים על ההיסטוריה המעניינת של האיש, שהוא אגב גם פרופסור באסטרו-פיזיקה ואביר הממלכה הבריטית שהוכתר לאבירות על-ידי המלך צ׳ארלס לא מזמן בגין תרומתו הרבה למוזיקה ולתדמיתה של הממלכה המאוחדת. רק אזכיר את מה שכבר כתבתי בפוסט קודם, שיוחד לגיטרות ייחודיות ושנקרא ״לוסיל, פרנקנסרט וגולדי״ – האיש, יחד עם אביו, בנה במהלך שנות השישים את אחת הגיטרות האייקוניות בהיסטוריה. מדובר בגיטרה שבה ניגן בכול האלבומים וההופעות של קווין ושל קריירת הסולו שלו, ושבה הוא עדיין מפליא כישרון בלתי-נגמר עד עצם היום הזה, כבר יותר מחמישים שנה – גיטרה שנשמעת היטב בחלקים רבים וחשובים מפסקול המוזיקה של האנושות. היא נקראת Red Special.  

בריאן מיי והרד ספשל:

לינק לפוסט ״לוסיל, פרנקסטרט וגולדי״:

״לוסיל״, ״פרנקנסטרט״ ו״גולדי״

אני עוקב באדיקות אחרי כל מה שמיי אומר, כותב או מפיץ לחלל האוויר ברשתות החברתיות. אני חרד לשלומו כאילו היה בן משפחה. לאחרונה הוא חווה אירוע מוחי שגרם לו לאבד את היכולת להפעיל את אחת הידיים לארבעים ושמונה שעות. נכנסתי לסטרס מהעניין, קורא בחרדות כל מה שנכתב על האירוע. שאלתי את עצמי באותו יום אם השתגעתי? ירד לי האסימון שיש אנשים שמעולם לא הכרתי באופן אישי ועדיין השפיעו על חיי לטובה יותר ממרבית האנשים שאני מכיר. אני זוכר איך קיבלתי את ההודעה שפרדי מרקיורי נפטר מאיידס בחודש נובמבר 1991. הייתי ממש באבל. לקח לי כמה ימים לחזור לעצמי. עד היום אני נעצב כשאני נזכר בלכתו בטרם עת של מי שגרם לכל כך הרבה אושר בחיי.

לינק להופעה של קווין בהופעה חיה בלייב אייד 1985 – שלושה מופלאים ועוד גאון גיטרה שאין בלתו:

כך גם עם מיי. גאון בכל רמ״ח אבריו. כל סולו שלו. כל פריטה על אקורד. הרגש. הסאונד. האינטליגנציה המוזיקלית (תקשיבו פעם לשיר We are the Champions תוך התרכזות תפקידי הגיטרה. אתם תגלו את אחד השירים המעניינים והאינטליגנטיים ביותר מבחינה מוזיקלית שאי-פעם שמעתם), ההרמוניות המשוגעות, השימוש במרחב הסטריאופוני (תקשיבו לסולו ב-Bicycle Race באזניות), המסרים המוזיקליים, השירים שכתב והלחין לאורך הקריירה, השירים ששר כזמר במסגרת קווין – מוזיקאי מחונן וייחודי שלא נשמע כמותו.

מיי הוא לא הגיטריסט היחידי שיודע לרגש. רבים אחרים רגשו אותי, אבל מעולם לא בעוצמות ובגאונות שלו. אני יודע שזה קשור בנוסטלגיה, בתקופה שבה גדלת והתעצבת, במורים למוזיקה שהיו לך, בזא׳נר האהוב עליך ובעוד משתנים שמקבעים אצלנו תפישות ואמונות. אבל אני באמת ובתמים מאמין שבאיש הזה נגעה יד האלוהים והתרומה שלו לעולם המוזיקה, ובעיקר לעולם הנגינה בגיטרה, היא לא רק ייחודית ופורצת דרך אלא גם, ואולי בעיקר – מרגשת בצורה יוצאת דופן.

עד היום נתקע לי גוש בגרון והעיניים הופכות לחות כשאני מקשיב לסולואים שלו בשירים כמו: Sail Away Sweet Sister, Save me, Bohemian Rhapsody, Spread Your Wings ועוד ועוד ועוד. אני פשוט משתנק. האיש מרגש אותי עד דמעות בכל פעם מחדש. כן. גבר בן 57 שמתרגש כמו ילד בכול פעם שהוא מקשיב לגיטריסט הגאון הזה, שבצניעותו הרבה סבור שהוא עוד גיטריסט, אחד מני רבים, שהיה לו את המזל לנגן בלהקה אחת עם פרדי מרקיורי, ושמתלהב מגיטריסטים צעירים שמביאים משהו חדש ומעניין לעולם הנגינה בגיטרה.

השיר Save Me, שמיי כתב, הלחין, שר וניגן בו סולואים מופלאים:

גיטריסט הוא גם בנאדם ואני אוהב את בריאן מיי כבנאדם. הוא ענק בין ענקים שמדבר בגובה העיניים, פיו ולבו שווים, הוא מתקשר עם המעריצים הרבים שלו בצנניעות ובדרך ארץ ולא מפסיק להתרגש מהמעמד שהחיים הועידו לו – זאת למרות שמזמן הוא כבר במעמד של פיגורה היסטורית בעולם כולו ובבריטניה עצמה מעמדו כמעט אלוהי.

לצערי, לא י צא לי לראות את קווין בהופעה חיה יחד עם פרדי מרקיורי, אבל ראיתי אותם פעמיים בהופעה חיה לאחר לכתו מן העולם – פעם עם הזמר פול רוג׳רס, ברומא ב-4 באפריל 2005, ופעם עם אדם למברט האדיר, בפארק הירקון ב-12 בספטמבר 2016. בשני המקרים הפוקוס שלי היה על הגיבור שלי, ובשני המקרים הלסת נותרה שמוטה לכל אורך ההופעה, העיניים היו לחות והגוש בגרון איים לפרוץ החוצה.

בריאן מיי כאדם וכמוזיקאי הוא החבילה השלמה, זו שכוללת לב, אנושיות, אינטליגנציה קוגניטיבית ורגשית יוצאות דופן, מוזיקאי מחונן וגיטריסט שההיסטוריה הועידה לו מקום של כבוד. שרק יהיה לנו בריא.

אביר הממלכה בריטית, סיר בריאן מיי God Save the King