הבלוג שלי, ״רוקר״, עוסק במוזיקה ובמוזיקאים – ידועים ולא ידועים. בפוסטים שאני כותב אני מנסה בכל פעם להפנות אלומת זרקור על מוזיקאי וגיטריסט שאני אוהב, מעריך ומוקיר – הפעם אבקש להפנות את האלומה על אמיר אזולאי. גילוי נאות – אמיר הוא הגיטריסט המוביל של ״מוסררה״, להקה שהקמתי בשנת 2014 ושביצעה את החומרים המקוריים שלי באולפנים ועל הבמות ברחבי ישראל בין השנים 2015-2019.

גבירותיי ורבותיי: אמיר אזולאי (אני מציג את אמיר במהלך אחת ההופעות של מוסררה)

משיחות עם חברים בני גילי אני מבין היום שזה אך טבעי שעם הגיל המחשבות הופעות עמוקות ורחבות יותר ואתה מגיע לתובנות שרק הגיל והניסיון מוליכים אותך אליהם. בהקשר הזה, יצא לי לבלות עם אמיר שעות על גבי שעות, אם בחזרות, אם בהופעות ואם בהקלטות באולפן הפרטי שלי, במרתף הבית במבשרת, במהלך השנים 2015-2018. הוא היה מנגן ואני הייתי מביט ביד שמאל שלו לוחצת על המיתרים עם לסת שמוטה ושואל את עצמי: באיזה עולם גיטריסט ברמה הזאת הוא לא אחד הגיטריסטים הכי מפורסמים ביקום? מעולם לא נתקלתי בסגנון נגינה, בטכניקה ייחודית וביד כל כך וורסטילית ומיוחדת שרצה כל כך בקלילות על צוואר של גיטרה.

אמיר בהופעה עם הגיבסון לס פאול קסטום שופ המוזהבת שלו

ותאמינו לי, כמפיק מוזיקלי, אני קשה לריצוי. לנגן חומר מקורי זה לא לנגן גרסאות כיסוי לשירים ידועים, שלא לדבר על כך שלחומר המקורי שלי אני מתייחס בחרדת קדושה. בעבודה עמי, מוזיקאי חייב להביא ערך מוסף לשירים ולקטעים האינסטרומנטליים, כדי שזה בכלל יעבור את סף הסביר אצלי. אמיר הביא את זה בקלות ומהרגע הראשון.

אני זוכר שדודו לוי, הבסיסט של מוסררה, המליץ לי לבדוק אם אמיר יכול להתאים ללהקה, לאחר שחיליק ג׳ינו, הגיטריסט המועדף עליי, לא יכל להצטרף, ולאחר שכמה גיטריסטים שניסינו בחזרות לא הצליחו להתעלות לרף הנדרש או שלא התאימו חברתית. ביקשתי ממנו להעביר לאמיר את החומר ולבקש ממנו להצטרף לחזרה שלנו בצוללת הצהובה.

חזרה של מוסררה בצוללת הצהובה בירושלים

אמיר הגיע לאחת החזרות. צנוע, שקט. חיבר את הגיבסון המוזהבת שלו למגבר, ווידא שכל האפקטים פועלים והביט בי בחיוך ביישני. נתתי את האות להתחיל בנגינה. ניגנו את ״רוק ישראלי״. זה שיר שעמו התחלתי את ההופעות עם ״עפר מזר והזרים״, להקה קודמת שניגנה את החומר המקורי שלי ושפעלה בין 2009-2011.

אמיר, הגיע מוכן ונתן בראש. כשהגיע תור סולו הגיטרה הוא המריא לחלל. אני זוכר שהסתכלתי על דודו תוך כדי נגינה והוא חייך אליי מאוזן לאוזן כאומר ״אמרתי לך!״ אחר כך הסתכלתי על ניסים, שהנהן הנהון משמעותי כאומר ״אני מאשר!״ שבתי והסתכלתי על אמיר מטפל בגיטרה בכישרון נדיר והתפללתי בתוך תוכי שהגיטריסט הפנומנלי הזה יסכים להצטרף להרכב.

אמיר בהופעה של מוסררה

כשהשיר הסתיים, אמיר הרים את ידו כמו תלמיד בית הספר. חייכתי אליו ממתין למוצא פיו. ״חברים״, הוא אמר, ״אני רוצה להצטרף להרכב בבקשה.״ זה אמיר. איש צנוע אבל גיטריסט אימתני. עד כדי כך אימתני שאחי בוני (עו״ד בנימין מזר), שותפי התמידי לכל מיזם מוזיקה ומנהל הלהקות שהקמתי, הדביק לו את הכינוי ״הרוצח״.

אמיר ובוני לפני הופעה בתל אביב

מה שהכי הרשים אותי תמיד אצל אמיר היה הדרך שבה הוא הצליח לחבר ולאגד בסגנון הנגינה שלו את כל מה שלמד מהגיטריסטים שהשפיעו עליו מאז ומעולם, ואף לקח את הלימודים האלה צעד אחד קדימה. כשמפרקים את הסולואים שלו לחלקים, ניתן לגלות בהם מוטיבים של גיטריסטים כמו אריק קלפטון, מרק נופלר, דיוויד גילמור, ריצ׳י בלקמור, ג׳ון פטרוצ׳י, ואדי ואן היילן – כולם גיטריסטים שאמיר מעיד שהשפיעו עליו מאוד.

רוק ישראלי בהופעה חיה – מוסררה

במקור, אמיר מדימונה. הוא נולד וגדל שם עד השירות הצבאי. ״בתור ילד שגדל בעיירת הפיתוח דימונה בשנות השבעים, תמיד האוזן שלי נמשכה לצלילים, למוזיקה ולשירים,״ הוא מעיד. ״האזנתי בכל הזדמנות למוזיקה ברדיו טרנזיסטור שקיבלתי במתנה ובסטריאו במכונית של אבי, שניגן גם קסטות. באירועים הייתי יושב מרותק מול הלהקה שמנגנת ובוהה בהתרגשות בנגנים. אז לא היו די. ג׳יי. אבא שלי, פרוספר אזולאי ז״ל, שאהב מאוד מוזיקה והדביק גם אותי באהבה הזאת, ניגן קצת בגיטרה. הייתה לו גיטרה מצ׳וקמקת בבית וכשגיליתי אותה, בערך בגיל 12, לא הפסקתי לקשקש עליה. הייתי ילד מאוד שובב ואנרגטי, עם בעיות משמעת בבית הספר. אימא שלי מספרת שברגע שהתחלתי לנגן, השתניתי והפכתי לילד רגוע ומיושב."

עם חבר הילדות מדימונה, המוזיקאי אמיתי פריינטה

כשאביו של אמיר הבין שהילד כשרוני למוזיקה, ושהוא מחובר לכלי, הוא רשם אותו לשיעורי גיטרה בקונסרבטריון העירוני. לא לקח למורה לגיטרה זמן רב להבין שהילד מבית אזולאי מוכשר. הוא פנה לפרוספר ז״ל והמליץ לו לרכוש לאמיר גיטרה ראויה והוא קנה לו אחת מתנה לחנוכה. אמיר ניצל את חופשת החנוכה להתאמן מדי יום, מבוקר עד ערב.

״למדתי באופן מסודר גיטרה קלאסית כמה שנים ובמקביל חקרתי וחיפשתי בעצמי את הרוק והבלוז שפרחו בשנות השבעים והשמונים. מאז הגיטרה היא חלק בלתי-נפרד מחיי.״ אמיר מצהיר. הוא גם מעיד שהלהקות שהכי השפיעו עליו בשעתו היו הנשרים, סטילי דן, סגול כהה, לד זפלין, AC/DC, הטמפטיישנס וגם להקות ומוזיקאים ישראליים כמו כוורת, אריק איינשטיין ומתי כספי (מאוחר יותר גם ״היהודים).

החיבור של אמיר עם להקות ובמות התחיל כשהיה תלמיד תיכון, בן 16, בבית הספר התיכון של דימונה. הוא ניגן אז בלהקת נוער.

מופיע עם להקת הנוער בתיכון בדימונה

"בשנת 1979 קיבלתי את התקליט SLOW HAND של אריק קלפטון. הקשבתי לו הלוך ושוב. צלילי הפנדר סטרטוקסטר שלו הקסימו אותי. הגיטרה השחורה עם הפיקגארד הלבן שלו הפכה להיות החלום שלי. גם ריצ׳י בלאקמור, הגיטריסט של ״דיפ פרפל״, ניגן בשעתו בסרטוקסטר. החלטתי שזו הגיטרה שאני רוצה לעצמי. בהתחלה, בשל חוסר בכסף, קניתי חיקוי של פנדר סטרטוקסטר (בתמונה בהרכב הנוער שבו ניגנתי, לעיל).

ואז בא הצבא ואמיר שקל לגשת לבחינות ללהקה צבאית אבל בשל הפרופיל הגבוה ואחוזי הקבלה הנמוכים ללהקות בזמנו, הוא החליט לוותר על העניין והצטרף לחבריו לנח״ל. גם במהלך תקופת הצבא, אמיר ניצל כל הזדמנות שנקרתה בדרכו לנגן לחבריו.

מנגן לחברים מהנח"ל

"עם שחרורי מהצבא השקעתי את מענק השחרור ועוד קצת כסף שקיבלתי מהמשפחה, נסעתי לתל אביב לקנות גיטרה זהה בחנות שמכרה פנדר ליד כיכר המדינה. הגיטרה הזאת מלווה אותי כבר 37 שנים. הופעתי איתה בקליפ של מוסררה "אתה לא לבד!" אז הנה לכם אמיר בקליפ הזה עם הסטרט "אריק קלפטון" השחורה שלו:

עם שחרורו מהצבא, אמיר חזר למורה שהיה לו בקונסרבטריון בדימונה וביקש להמשיך ללמוד אצלו כדי להעשיר את הידע ולחזק את הטכניקה, ״הוא חייך אלי,״ אמיר נזכר, ״ואמר שאין לו מה ללמד אותי״. הרעב להשתפר הוביל את אמיר ליצור קשר עם גיטריסט מקרב הכושים העבריים בדימונה שרמתו נודעה למרחקים. ״ישבתי אתו וניגנו, והוא אמר לי שאני כבר גיטריסט ושאין לו מה ללמד אותי. אז חשבתי ללמוד בבית ספר רימון ואף נרשמתי למבחני קבלה. לצערי, לא היתה לי את היכולת הכלכלית לממן את שכר הלימוד והמחיה בתל אביב ולכן נאלצתי לוותר."

לא עבר זמן רב ואמיר עבר לגור בתל-אביב במטרה להגשים את חלומו להפוך לגיטריסט מקצועי שמתפרנס ממוזיקה. במשך תקופה הוא ניגן עם הרכבים שונים בפאבים ברחבי העיר אבל התקשה להתפרנס מכך. המחסור בכסף והלחץ מההורים גרמו לו לזנוח את החלום ולפנות ללימודים. אמיר הוא כיום יועץ מס שמנהל שנים משרד פרטי שהקים וטיפח. הוא נשוי לענת, אב לעומר, עדו ונועם, וסב לאריאל.

רוקט בנד

בשנות התשעים נכנס לחייו של אמיר סלאש, הגיטריסט של "גנז אנד רוזס". הסאונד שלו, והסאונד של ג'ימי פייג', שכנעו אותו לנסות את הגיבסון לס פול. "בהתחלה היה לי קשה להתחבר לסאונד השמן של הגיבסון אבל ישבתי וניגנתי, מחפש את הסאונד שאני אוהב. לאט לאט נשביתי בקסמה של הגיטרה הזאת. העוצמות והסאונד השמן והעגול של גיבסון כבשו אותי.

כמו מוזיקאים רבים שמתקשים לוותר על החלום, גם אמיר שילב מאז ומעולם פעילות מוזיקלית כזאת או אחרת. הוא ניגן בהרכבים רבים כמו ״הכנענים״, ״בלו רוק״, עם מאיר וקנין, שמוליק דבדה, דודו לוי ואושרי בוקובזה, וב״רוקט בנד״ עם אבי בן יוסף, שמוליק דבדה, דדי כהן ואודליה כחילה. ברזומה שלו עוד מספר הרכבים כאלה.

ואז הגיעה מוסררה ובמשך ארבע שנים (2015 – 2018) אמיר התנסה בנגינת חומר מקורי שדרש ממנו להביא יצירתיות ומקוריות – והוא הביא אותם! מה זה הביא, אמיר פשוט התפוצץ על הבמות עם סולואים שהשאירו לסתות על הרצפה, הוא גם תרם רבות לקומפוזיציה של השירים עם פירוקי אקורדים ייחודיים שלקחו אותם למקומות נפלאים. ״מוסררה זה הרכב של פעם בחיים״ הוא אמר לי פעם. אני מסכים איתו במאת האחוזים, אבל אני לא אובייקטיבי…

אני, אמיר ונסים מיוסט (על התופים), נהנים מכל רגע על במת אירועי פתיחת הקיץ במעלה אדומים

במהלך השנים 2018 ו-2019 עסקתי בפרויקט של הקלטת החומרים של מוסררה באנגלית. עברתי על כל ההקלטות המקצועיות שעשינו במהלך הופעות בצוללת הצהובה ובבית היוצר שבנמל תל-אביב, בחרתי את הביצועים הכי טובים שלנו, שמרתי את תפקידי התופים והבס והקלטתי מחדש את תפקידי הגיטרות, הקלידים והשירה.

אמיר בסשן הקלטות לתקליט ״קפה וקלפים״ של מוסררה, באולפני לונה בתל-אביב במהלך שנת 2017 (ניתן להקשיב לאלבום באתר הלהקה בבנדקמפ – https://musraraband.bandcamp.com/album/coffee-cards )

אמיר היה מגיע אליי הביתה כדי להקליט את התפקידים שלו ואני הייתי משגע אותו בדרישות מדרישות שונות. למשל, ביקשתי ממנו לאלתר סולואים חדשים לכל השירים, מבלי לחשוב – בגדר: מה שיוצא יוצא! ואז הייתי מבקש ממנו להקליט סולואים שונים חמש ושש פעמים, לחלקים שונים בשיר שבהם רציתי סולו גיטרה. הוא עשה את זה בסבלנות ובמקצועיות ונתן לי המון אופציות שעמן ניתן היה לעבוד. יצא פצצה! הפרויקט נקרא: Mazar's Band. ניתן להקשיב לחומר באפל מיוזיק ובספוטיפיי. הנה עוד שני לינקים שמאפשרים האזנה לחומר, האחד באתר הפרויקט בבנד-קמפ: https://mazarsband.bandcamp.com/ ושהשני ביוטיוב:

כמוני, אמיר הוא פריק של גיטרות חשמליות – מהטובות שניתן להשיג. יש לו גיבסון לס פול גולדטופ מדהימה שאני תמיד העדפתי שבה יעשה שימוש בהקלטות של הלהקה. יש לו גיבסון בלאק ביוטי קאסטום שופ מרהיבה, סטרטוקסטר "אריק קלפטון" ועוד אחת קסטום שופ, אקוסטית של גיבסון וקלאסית של טקמין. "אני מוכרח לציין שאני אוהב גיטרות באשר הן. אני אוהב לשמוע ולהפיק ולחקור את הצלילים השונים שמייחדים כל גיטרה וגיטרה. עם השנים עברו תחת ידי גיטרות רבות, מסוגים שונים. יש לי בבית אוסף קטן של גיטרות שרק בגלל מחסור במקום אני מרסן את עצמי ולא קונה עוד. תכניס אותי לחנות גיטרות זה כמו להכניס ילד לחנות ממתקים. אני רוצה את כולן!"

הקולקציה האיכותית לבית אזולאי

מאז התקופה במוסררה, אמיר הספיק לנגן בהרכב רית׳ם אנד בלוז שנקרא ״רית׳ם אנד זוז״ ולהתחבר לפרויקט שפתח לו דלת להופעות עם אמנים שהעריץ כל חייו. ״בשנים האחרונות אני מנגן עם מוטי זרגרי שנתן לי הזדמנות  לא רק לנגן עם אמנים שגדלתי עליהם אלא לנגן את השירים והסולואים שלמדתי בנעוריי. זו סגירת מעגל עצומה עבורי. תתאר לך שבמסגרת הפרויקט הזה יצא לי לנגן עם ענקים כמו אלון אולארצ׳יק, עוזי פוקס, ששי קשת, דורון מזר, קובי אושרת, חני נחמיאס, יהודה אליאס, שרי ועוד יוצרים שמוטי מארח בהופעות שלו״.

על הבמה עם ששי קשת ומוטי זרגרי

חברי ההרכב של מוטי זרגרי עם יהודה אליאס וחני נחמיאס

מה הלאה? שאלתי את אמיר. הרי אנחנו, המוזיקאים, ידועים ככאלה שלא מסוגלים להניח לחיידק הזה ולהמשיך בחיינו. ״נכון!״ אמיר משיב. ״אני עדיין חוקר את הגיטרה. מחפש כל הזמן סאונדים ומשתדל ללמוד כמה שיותר כי המסע המוזיקלי שלי לא נגמר – הוא אין סופי… ואני גם מחכה לאיחוד הגדול של מוסררה!״